מישהי הגדירה את זה כך: "סיור בעקבות השטויות של שמוליק"
סיור ראשון בקיבוץ, בעקבות הספר "לא מבליג יותר."
התרשמנו ממשק ילדים, 'גן עדן' לילדים שנותנים אהבה, ומקבלים פי שתיים חזרה. שמענו על הצייד שירה בכלב. ועל הטראומה שחווינו מהמקרה.
התלהבתי כמו נער, כשעברנו על יד המתבן וסיפרתי איך נועה חברתי זינקה עלי בדאגה לשלומי.
אל מול הסילו הישן, החבר'ה גיחכו למשמע סיפור "הפרה הדורשת." ולמשמעות הכפולה של שם הקיבוץ: "ניר קווים"
באזור בתי הילדים הם כבר לא רצו לעזוב אותי, צמאים לשמוע מה היה? מה קרה? סיפור שומרי הלילה בלינה המשותפת באמצאות השמרטף עשה עליהם רושם רב.
קינחנו בחנות שעוני עדי, שגם ספרי מוצג שם לראווה. הייתי חייב בדחיפות לחדש שם את המלאי.
אני נהניתי עד מאוד, הם לא וויתרו לי על תמונה משותפת. בקשתי מהם לשמור איתי על קשר, וצידתי אותם ב "גזור ושמור" על המקרר.