.jpg)
לקראת תערוכת "היובל הראשון"דברים שכתב דודו שליטא, אוצר התערוכה
התערוכה "היובל הראשון" הנה ניסיון לבטא את המושג המופשט, הכללי ועם זאת – הכל-כך אישי– "קיבוץ עין גדי", לבטא את חיי האנשים, את הרגעים הגדולים והשעות הקשות, את הגאווה, את שמחת החיים, החששות מהבאות – והתקווה לעתיד.
התערוכה מתקיימת בשני חללים זהים בממדיהם. האחד – המבנה העליון – הוא אגף הקיבוץ, ההיסטוריה, החברה והטבע הסובב. המבנה השני (האוהל) מציג את היצירה הרוחנית והאומנותית של חברי עין גדי – עם דגש על היוצרים החיים כיום בקיבוץ.
מאחר והמדיום של תערוכה הוא חזותי, בחירת המוצגים, הצילומים ושאר האמצעים באגף הקיבוץ היא קודם לכל על פי עוצמתם ואיכותם החזותית. עובדה זאת יוצרת מראש אפשרות שאירועים או תהליכים חשובים לא יופיעו בתערוכה מאחר ואין להם ביטוי חזותי מרשים, או ששרדו מהם רק כמה תמונות עלובות.
דבר נוסף הוא טעמו האישי של אוצר התערוכה וקרבתו הרגשית לנושאים מסוימים בעין גדי. מאחר ויוזמי התערוכה העדיפו, במודע, לתת לי חופש פעולה ובחירה מוחלט, ולא שעו לבקשתי להקים "צוות היגוי" מלווה, ברור לי מראש שהתוצאה עלולה שלא לבטא את גישתם וטעמם של רבים מהמבקרים שהיכרותם ותחושתם לגבי עין גדי שונה משלי.
כדי לאזן את שתי המגבלות שציינתי – החלטתי להוסיף לתערוכה את פס הזמן, שהוא מעין כרונולוגיה מפורטת, (מרתקת ויחידה מסוגה) של תמצית האירועים המשמעותיים שקרו בעין גדי מיום כיבושה על ידי צה"ל בסוף מלחמת השחרור ועד היום הזה.
פס מואר זה המתנוסס מעל קירות התערוכה, נאסף ונערך על ידי חברי עין גדי, ומעשיר את התערוכה במבט מאוזן יותר מאשר המוצגים שעל הקירות והרצפה.
כל צופה יכול, במידה שירצה, להרים עיניו תוך הליכתו בתערוכה אל פס הזמן, ולשאוב את ההקשרים ההיסטוריים, החברתיים והאחרים לעובדות הקצרצרות המופיעות על הקירות. וכמובן – ניתן, אם רוצים, להתעלם ממנו, ולהסתפק רק במה שמוצג בגובה העיניים.
.jpg)
מסכי הטלוויזיה ובהם קטעי ראיונות עם חברי עין גדי, מכוונים להוסיף לממד השטחי של הצילומים והסרטים את תחושות האנשים שהם-הם עין גדי האמיתית
, היומיומית, הניצבת כיום על פרשת דרכים הרת חשיבות.
קיבוץ עין גדי חי, לדעתי, במציאות מורכבת, ואין דרך פשוטה, קצרה או מסוגננת, לבטא זאת מבלי לחטוא בשטחיות ופשטנות. אי לכך העדפתי את השימוש באמצעי המחשה שונים ומגוונים, היוצרים יחד, כך אני מקווה, את הפסיפס העשיר, רב הפנים והשכבות, המאפיין מקום ייחודי זה.
והערה אחרונה – סדר ההתקדמות בתערוכה אינו חשוב כלל. כל קיר מבטא נושא עצמאי, ואין כל קו סיפורי, הגיוני או התפתחותי המחייב סדר בהליכה.
השתדלתי, במידת האפשר, לדייק בעובדות ובפרשנותן, וחשתי כבוד רב לאנשים שנטלו חלק בהתפתחותה של עין גדי, צמיחתה ושגשוגה. עם זאת – ייתכן שנעלמו ממני עובדות משמעותיות, או שהפרשנות שלי אינה מקובלת על כולם. התנצלותי הכנה נתונה מראש. מבטיח לתקן – לקראת תערוכת היובל השני.
אהבה רבה הושקעה בכל לוח, מילה וציור, על ידי ועל ידי כל העוזרים הנהדרים שליוו את התהליך המורכב. תקוותי שאהבה זאת תעבור אל הצופה, כי בלעדיה אין לסיפור של עין גדי הרבה משמעות.
שמות כל המעורבים בהקמת התערוכה מופיעים בלוח הקרדיטים לפני היציאה מהאוהל. לכולם מגיעה תודה חמה על רוחם הטובה, מסירותם ואיכות התוצאות.
עם זאת ברצוני להביע תודה מיוחדת לכמה מבין אלה:
לשרה'לה כספי שהניעה את העגלה הכבדה, ופתרה בחיוך כל מהמורה ועיקול מסוכן בדרך.
לענת בוסקילה המפיקה בפועל שאף פרט לא נשמט מעיניה, דייקנותה ומהירות מחשבתה, מנעו את הפנצ'רים – לפני שקרו, לרינה יערןשהתמודדה בגבורה עם הארכיון הענק והבלתי מאורגן למשימה, לשרה'לה אלבר על פתרונות המחשב, עיבודי המידע, ושלל משימות בלתי צפויות שאף אחת מהן לא הייתה קשה עבורה –ולאוריה לוויים "בעל הפתרונות" שכל בעיה טכנית "קטנה עליו".
ולכל אנשי עין גדי, חברים נוער וילדים – אין עוד מקום כזה בעולם!!
.JPG)
.JPG){kind=tracking}