המסע לארץ עין גדי
דברים בסיום "סינמה יובל" - שקרא המפיק עידו דגני
כאחד שעובר וחונה בהרבה מקומות בארץ, עין גדי עד לפני כחצי שנה לערך היה במקרה הטוב קיבוץ על הדרך (אם לאילת ואם לטיול באחד הנחלים). לא הכרתי את יופיו של הגן הבוטני ואת אחוות הניגודים השורה במקום : מצד אחד ים ללא חיים – ומצד שני פתחו של מדבר רווי בחיי טבע תוססים.
זאת הייתה נקודת הפתיחה שלי – הלם נופי עוצר נשימה.
שאיפת האוויר הראשונה לאחר השוק הועידה לי מפגשים מרתקים עם אנשים שונים בגילאים מגוונים.
"אני לא מאמין – יש חיים בעין גדי"!!!!!
כדרכי מתמיד לפני מופע – אני פותח את התהליך בתחקיר. התחקיר מבוצע בדרכים שונות. אחת הדרכים היא מפגש עם מעגלי אוכלוסיה שונים. ברוב המקומות המפגשים הינם לצורך אספקת מידע. כאן חוויתי בפעם הראשונה צדדים רגשיים ומן נאיביות טהורה בכל הקשור לתפקידי. אנשים נפתחו בצורה בלתי רגילה, הביעו את דעתם בצורה גלויה וברורה, ונתנו לי חומר לארבעה מופעים לפחות (לא כולל שלושת המופעים שיהיו ממילא).
החומר שנכתב ועובד בהשראת אותם מפגשים בא לשרת 3 מטרות עיקריות: הנאת השותפים בהצגתו, הנאת הקהל בהצגתו ע"י המשתתפים, חומר שהוא רלוונטי למקום.
מצאתי שבעין גדי ישנן תהיות לגבי המשך הדרך. ישנן התלבטויות של הדור הצעיר, המרחק ממקום ישוב עירוני עושה את שלו.
אך ישנה גם גאוות אמת ביצירה הזאת.
ישנן תופעות הרווחות ברוב הקיבוצים בארץ (הפרטה, משכורת...) אך בבואי לכתוב, הייתי צריך ללקט את ה"מסביב" הפראי ואת ה"בפנוכו" המקובע – ולהפכם למשהו קצבי, משעשע והולם.
יש לציין שגיליתי כאן שותפי אמת לדרכי האמנותית וזה המקום לציין את שרהל'ה כספי שנתנה לי יד די חופשית מבחינת החומר הכתוב.
שילוב נכון בין היסטוריה להיסטריה נותן את המופע המנצח.
ולסיום – בעין גדי רואים הרי רק את הזריחה. שימרו על חוק הטבע הזה שקיבלתם במתנה ונסו להעביר ממנו לחברה ולפרט.
העבודה איתכם מילאה אותי ונתנה לי להבין שעין גדי אינו קיבוץ על הדרך כי אם הדרך עצמה.
באהבת יובל
עידו דגני
במאי "סינימה יובל" עידו דגני, כתב והלחין את מרבית השירים במופע
