שוב להאמין ולחלום

עין גדי שלי, איך כמוך, אין אחרת.

*****

מגילת עין גדי

 בגבול המדבר והוד קדומיםאלייך נגיע ואותך נקיםמצפון ומרכז נדרים ללא מוראמבראשית נתאחד להיות לך חברהחברה שוויונית
ובעלת תרבות הדדיתלתמוך, לעודד, ליצור בך תשתיתלמען ילדייך נבנה ונחנךשתוכלי בעתיד להתפאר ביופייך.עין גדי שלי –
נקודת זכות בחיי עד הלום

גאוות מקימייך – להמשיך ולחלום.

*****

ויהי בוקר ויהי ערב ויהי ליל ויהי יוםבין חזון בשער, שעת שמחה וצער, מייסד ונער באנו עד הלוםוהאדם כעץ שיטה בלב מדברמראה חיים לסביבתו שבה הוא גרוהזריחה נותנת חוםשלא יימס בלהט היומיום

ויהי בוקר ויהי ערב ויהי ליל ויהי יוםבין הדבש לחומץ, אדישות ואומץ, עם קהל וקומץ באנו עד הלוםתפוח סדום כאן יהפוך לעץ תמרהבאובב אז יעמוד על המשמר לערוגות נמלא ערגהמהימים שבאנו לגבעהכמעיין המתמלאאנחנו כאן גאים בשיר הזה. ויהי בוקר ויהי ערב ויהי ליל ויהי יוםבין יובל למאה, עוד נתגעגע לימים שבאנו הנה למקוםוהשנים כסופי הזמן בלב טבועותקמטי פנים מאכזבות ואהבותאך מה שכאן נוצר וקםכמו משי פז מיום ליום נרקםושיר עולה לכל נועד

עין גדי בליבי אנצור לעד.

את ארץ הבחירה בחרתי לעצמיעל גליה רוח מתבדרתובני אשר בחר לנטוש את מקומילא מגלה רצון לחשוב אחרתעל המיתרים המפיקים צלילי מדברעפה לה בתי לדרום אוסטרליהאלף מלאכים במלח ניצבים לעולם.
גם האהבות באור נפלא נדמוומפלסן נמוך מים המלחתפילותיי אשר תמיד כאן נענולפתע נאלמו בתוך השטחיש אומרים: הטעם לאורך השנים
משתבח ומוסיף ארומה
אך טעם זקנתי בריח האתמול בי דבק. ימי סליחה – כמו בתום זריחההאופק מתגלה באור חמה אולי חונכתי כך-לתת הכל לכלל ולעצמי אפילו לא השארתימרוב המאמץ גופי טיפה כשלוילדיי עזבו אני נותרתיאבק דרכי הזמן – בזפת התכסההחלומות – בצער המציאותאולי מרוב לתרום תרמתי את עצמי לצמיתות ימי סליחה – כמו בתום זריחההאופק מתגלה באור חמה אז בואו ננסה ביחד נתכסהבתוך שמיכת היחד שנטענוועל כרית הזמן ראשנו אז נרכיןלזכר עלומינו שידענוובבוקרו של יום תלכו לכל מקוםורק אני במיטתכם אשכב ליללילה אחכה להיות שוב לצדכם כמו אז. ימי סליחה – כמו בתום זריחה

האופק מתגלה באור חמה

שיר האבולוציה  כשלהקמה עליתי / אבולוציה פה שיניתימזקוף הפכתי לכפוף. כה גאה אזי הייתי / את עצמי פתאום גיליתיהאוויר מילא את כל שריריי בגוף.התחלקנו אז ביחד / בדירה ובמקלחתלפעמים אפילו באותה אישהדור חדש פתאום הגיע / וכבש את הרקיעממחר תשתנה לה הגישה. אוי אוי אוי אוי, ממחר תשתנה לה הגישה. כשהבן אמר הופעתי / איך לומר קצת התכופפתיעל פניי טפחה המציאותהדירה עלי רובצת / אין מקלחת משותפתהאישה אותה אישה ולצמיתותהמסע הכביד מלכת / הדעה לא מתרככתוהילד נורמה חדשה שטחאם נתחיל פה לרחרחהשוויון מילת מפתחאך מחר את המנעול היא לא תפתח. אוי אוי אוי אוי, אך מחר את המנעול היא לא תפתח לימים הפכתי סבא / ואני כמעט על ארבעמעוצמת האחריות לא מהגילהחיים הרי לא פיקניק / והנכד כמו ביטניקשיערות עד הברכיים ועגילתוך כדי עשן של קטורת / הוא מפריט ושם משכורתלבדי אני צריך להתקייםהרי פעם עוד יכולתי להפסיד איזה יומייםאיש לא פצה את פיו ולא גמגם. אוי אוי אוי אויאיש לא פצה את פיו ולא גמגם כשלהקמה עליתי / אבולוציה פה שיניתימזקוף הפכתי לכפוףכה גאה אזי הייתי / את אשתי פתאום גיליתיהאוויר מילא את כל שריריי בגוף.את כולי הרי תרמתי / על עצמי כלל לא לחמתימה אני בסך הכל בשר ודםמזקוף מלא סימפטיה / לכפוף מבירוקרטיהכנראה מוצא הקוף מהאדם.מזקוף מלא סימפטיה / לכפוף מבירוקרטיהכנראה מוצא הקוף מהאדם.

נאמר בגאווה במלוא התאווה לעולם!

אני קיים! אז אני שוכב לי על הגב, וכמו במלחיהכשהמלח בגבי – ראשי קם לתחייהאני שוכב לי על הגב, מבסוט מהשלווהכשים המוות מתחתיי – למעלה יש תקווה!

בקיבוץ שלנו יש כמעט הכלאני אוהבת שקט אני רוצה מחול.אני שואף לנוע בחוץ ללא גבולותרוצה לעיר להגיע ולהתחיל שם לבלותתנו לי את השמש אני אוהב לחיותהים אותי מרגיעאותי ממש פחותלבד אנחנו יחד עין גדי אהוביתקוע כה נמוךאבל תמיד בתוך ליביאור חדש זורח בכל הסביבהדור צעיר נותן תקווה.

איש הולך על חבל

 על חבל דק אני צועד
בין מצוקי הערוגותאיש לא צעיר
וגם הכושר לא מי יודע כמה...מביט לכל צדדי
שלא ליפול מכל המדרגותולפעמים אוטם ראשי
משאלות של איך? ולמה?תנועה רכושנית אחת
והופ אני למטהמי כמוני אידיאליסט לחבל...וכשהוא נמתח
בין התקרה אל הבלטה אני קרוע
בין שלל דברי ההבל.מצד אחד
מתגעגע לשנים הראשונותהחבל זז
זיכרונותיי אותו הבהילוואם אל העתיד
פניי אז מועדות

מועדים גם שאר חלקי גופי...
הצילו!

האם להמשיך ללכת או לעמוד על שליההתקדמות עלולה לדרדרני לצרהאבל החבר'ה כבר רוצים לתפוס את מקומיוהחבל כבר עומד להיקרע!כל צעידה מחסירה פעימה..
האם כדאי להסתכן?לצעוד על חבל דק זה לא ברור.ה"לא" הרי חזק ממש כמו ה"כן"כשהחבל כך יוצא מהטבור...אם חלילה אפול ואותו אעזובתתחילו להצטער ולרחםאבל אז כבר אהיה בעולם שכולו טוב

ואתם עליו תמשיכו להילחם.

*****

חייל בארץ המדבר
בארץ המדבר / ובין חיות הברשם אנדודבדרך לא סלולה / אשר שפתה תלולהאמשיך לצעודבין ניגודי הנוף / אגיע אל החוףכיחידושם אשיל בגדיי / זיכרון עז לנדודיילתמיד והמלוח בעיניי יום-יום צורב והבדידות בעוצמתה תכה בלב אך קול נבלע בקיר מצוק יהדהדעולם אשר נברא מבראשית נכרה ועומד. הזמן עוצר ונח / ובו אני מונחונחבאאז אפנה מקום / וחלומות ארקוםליום הבאחשוף מכל ממטר / על הגבעה נותרכאחדבעין הסערה / לטוב וגם לרעלא אמעד והמלוח בעיניי יום-יום צורב והבדידות בעוצמתה תכה בלב אך קול נבלע בקיר מצוק יהדהדעולם אשר נברא מבראשית נכרה ועומד. הוי אלוהיי הרם / אני מולך אז קםולא אפחדמסדום ועמורה / תצא מחר תורהלכל אחדמנוף קדומים אנביט / ובירוק תביטשתדעמנציב דומם וקר / יישוב חדש נוצר כעובדה. אני אדם חופשי עין גדי בנפשי והשמיים כבר מלאו כוכבי הלילאני מולם יוצא החוצה מסתכלבאין שקיעה ואופל בביתיאת טעם האתמול אשא תמיד איתי. בארץ המדבר ובין חיות הבראני חיכי זוהי משפחתי מקום מנוחתיעד כלות ימיימזיכרונות עבר / השארתי לי דברלצמיתותחיבוק הניגודים / ושיר הנדודים –הרעות.בארץ המדבר ובין חיות הברגם אמות.

הלחן: מהסרט "החיים יפים"

יום עולה מהמזרח / שיר בשיר חדש נפתח

שיר ויופי הבריאההמשך העשייהויום חולף, חולף לו ונגמר.עוד שנה כבר מאחור / ועולה, צומח דורזאת הרוח שנשבהבחום ואהבהוהיא תוביל אותנו יחד אל האור.עוד תקופה חלפה מכאן / ובתים טובלים בגןוהיחד מתמידנפרד אל היחידוכל אחד בונה לו שיר חדש בלבשיר, הגענו עד הלום / חוגגים וממשיכים לזרוםיום וחודש ושנהומה שכאן נבנהנטמן עמוק עמוק בזיכרוןיום יורד למערב / ושקיעת חמה תקרבאך תשאיר כאן בבטחהקרן של זריחהאשר תשוב, תאיר כלהבהבשיר שלא ייתם / תשאיר בנו חותם

לעוד שנים רבות של אהבה.

המבט נישא לאופק המבט נישא קדימהאל מעבר לשקיעהעוד חזון חודר לו פנימה והופך לדרך בה גם לי ישנה דעהכאן בזולה נתווכח, איך נמשיך את התורהמה מכם אני לוקח, מה מחזיר אל האלבום אשר במגרה. כי דור צעיר רוקד במלוא הקצב, אל המחר במנגינה שונהוכשאתם תביטו לאחור בעצב, אנחנו נשנה מסגרת ותמונה בצבעים נצבע כל פרק מחשבות ועשייהונקפיד למצוא כותרת, שתתאים לבני גילנו כאן על הגבעה. הסלעים אשר פיניתם, בסיקול מתיש בחוםניצבים בשביל חיינו, מסתירים ת'נוף ולא נותנים לנו לנשום! כי דור צעיר רוקד במלוא הקצב, אל המחר במנגינה שונהוכשאתם תביטו לאחור בעצב, אנחנו נשנה מסגרת ותמונה זה הנוער שימו עין והקשיבו למיליםבזכותו ישנו עדיין שיר תקווה המתמלא אורם של הצליליםצליל היופי והשמש, צליל אדם ומשפחתו.צליל עין גדי שבנפש, צליל מקום נטוע כה חזק באדמתו ודור צעיר רוקד במלוא הרוח, במנגינה שונה מיום אתמולגם בימים בהם במקום מתוק – מלוח לא נשכח מה שהצליח בגדול ואף בקושי לא נחדל מלכת, לא נעצור משיח ודעהכי שנת יובל היא מהיום חצי הדרך, המשקיפה ישר קדימה למאה!המבט נישא לאופק.