אריק אינשטין בקיבוץ

צעירים חסרי מנוח וסוררים, קראו לנו היקים, כי שרנו ביטלס וצ'רצ'לים בקולות.

בשנת 1972 קבוצת יבנה כמרקחה. האם יתנו לזמר אריק איינשטיין להופיע?
אלימות... למה אלימות ריבון העולמים? מי העז בחוצפה למחוק את ההודעה על הופעתו של אריק איינשטיין הערב? מדוע צריך ויכוח לגיטימי לעבור לפסים אלימים? ההופעה של אריק הערב בר-קיימא, ומי שלא רוצה לשמוע שלא יבוא. חשיש הוא לא יעשן בחדר האוכל. תורידו דאגה מלבכם.
למה ליבי פרפר בפראות?
מי זו היושבת בשורה הראשונה?
ביום ההופעה הגעתי שני לחדר האוכל. אני זוכר שהבמה הייתה ענקית (או שאולי אני הייתי קטן.) לא הכרתי את הראשונה שהגיעה וישבה בשורה הראשונה, היה לה ריח משגע ומשכר. היופי המיוחד שלה הפנט אותי לכן הסקתי מיד שהיא לא מקומית. החלטתי לשבת קרוב, רק כיסא אחד הפריד ביני ובינה. היא לא התייחסה המשיכה לקרא איזה מגזין ואני עשתי עצמי מביט לתקרה כאילו כלום.
לאט לאט האולם התמלא, הבחנתי שהגברת מעוררת תשומת לב ולחשושים. שמעתי לחשוש: "זו אלונה." ישר ידעתי על מי מדובר, והסמקתי כהוגן כי כמעט שאלתי אותה מדוע הגיעה כל כך מוקדם. חשבתי שזה משפט חיזור 'פותח' מצוין. ראשי נעוץ עוד בתקרה, באתי במבוכה, זזתי לקצה השורה.
היום נציין 5 שנים למותו של אריק אינשטיין.
אני זוכר זה היה ערב בלתי נשכח, שנים לאחר מכן ישבתי וכתבתי:
*אריק איינשטיין בקבוצת יבנה*

למרות ש"אני אוהב לישון"
למופע של אריק הגעתי ראשון.
במה ענקית באולם הכל מוכן ונקי,
לא היה כיבוד ולא "קפה תורכי".
הייתי תלמיד תיכון ומעריץ מוחלט,
שתמיד שורק את המנגינה: "סע לאט"
מדוע אריק לא עולה לבמה... אין לי מושג,
פתאום מהרמקולים מתנגן שיר על "פראג".
מיד התמכרתי לקול ואיבדתי מערכת שעות.
קולו הבס התחיל - "מה עושות האיילות".
ישבתי בשורה הראשונה וצווארי נתפס קלות,
אך לא שמתי לכך לב, כי התחיל עם "דון קישוט".
אריק הסתכל למטה ראה אותי, וגיחך.
המשיך עם "עטור מצחך".
ישבתי באלכסון, הקשבתי וחיש חלף הזמן.
אריק סיים עם השיר "ביתי אל מול גולן".
המופע היה לכותרת לפחות עד חודש אוקטובר.
אז "מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר"?
אני מפעיל מערכת סאונד שהתקנתי בבניין.
כל בית הילדים מתעורר לצלילי "עיתונאי קטן".
הרמקולים לאורך כל המסדרון,
ממשיכים להשמיע - "היא יושבה בחלון".
בשירותים רמקולים ששומעים גם בחצר.
בחוץ אני "יושב על הגדר".
אפרת הגיע משבחת, וחיוך ענק מלא החך.
מיד השבתי: "הכניסני תחת כנפיך".
"היה לנו טוב נהיה לנו רע".
כי אריק לא עשה הדרן, רצינו אותו בחזרה.
אספתי מאז כל מה "שכתבו עליו בעיתון".
כך למדתי שהוא גם שר את "ליפא העגלון".
שרנו בקולות שעות במקלחת ובאמבטיה.
בציניות אמרו לי הורי: "כמה טוב שבאת הביתה".
רכש לו אריק מעריץ שלעולם לא יחדל.
עם קשר, בלי קשר בכל מקום דוחף ברכה: "עוף גוזל".