ציורי קיר

סיפורים על ראשית הקיבוץ. נוסטלגיה? או ספר היסטוריה? שפטו בעצמכם.
רעיון ענק של דני הרץ ואפרת עפרוני. על גבי מיגוניות שפוזרו עקב האיומים מעזה.
הם ציירו על פי תמונות ישנות את מה שענייכם רואות.
השילוב בין נוף עכשווי לבין ציורי קיר של המייסדים הלקוחים משנות השישים והשבעים. גורם לצמרמורות בכל הגוף.
הסיפורים המסופרים על גביי המיגוניות עשו להם כנפיים, וגורמים להתרגשות רבה.
מעולם לא קראו או ראו בני אנוש סיפורי היסטוריה בהמשכים על קירות.
.
"מחייה המתים" זה לא רק תפילה,
זה קורם עור וגידים כאן בתוך הקהילה.
לפתע אילזה, וויסקוף הרופא מתעוררים לחיים.
ברוך רופא כל בשר ונותן מזור לחולים.

מיכל פרלמן (המנצח) כל כך אנושי, ממשי, פשוט עצום!
בטח אפשר להצטרף למקהלה, רק בלחש בזמזום.

השמירה מתחילה, כיבו לי את האור ללא התראה והסבר.
"תפנה את הראש לקיר!" ביקש יפה השומר.
חופשי אפשר לצייר על הקירות, יופי של חלום.
זה לא חלום אהבל, זה אומנות על 'מיגונית השלום'

דדה והצוות בונים כאן לול
לא להתקרב, ליפול זה עלול
אך דיוקנים, דיוקנים של פעם, איזו נוכחות.
מעכשיו הם ביננו מזכירים נשכחות.

במרכז המשק והקונצנזוס, על מיגוונית בצל הפיקוס
פנחס, ירדנה, אביגדור, חנה וידידה כולם במרכז הפוקוס.

לסיום נבקש לנסח תפילה
אנא מנע כל פיצוץ, אימה ורוע גזרה
שלא יקלקלו לנו את התפאורה.
אם תרצו את כל הסיפור אז בקשה