אפצ'י אחד החזיר אותי לאחור
"משנכנס אדר מרבים בשמחה"
אני במיטה מדחום בפה ומכוסה בשמיכה
מצד אחד גליל טישיו וחבילת אקמול מצד שני
צמרמורות של חום, קצת הזיות, מפליג לאחור בדמיוני:
כשהייתי ילד עם שפעת "וחסר אונים"
מוצא עצמי מאושפז ב"חדר חולים"
מבנה שהיה ממקום צפונית לבית סביון
תנאי קבלה: קצת חום ולהוציא לרופא לשון
הייתה אחת שפינקה אותנו קראו לה "לנה"
עם סינר לבן ומדחום ביד הייתה אומרת: "ילד בא הנה"
מנערת את המדחום שהכספית תרד לקו התחתון
ואומרת: "עכשיו תחזיק מתחת ללשון"
מיץ תפוזים קבוע על השידה
(לכן ביקרו אותי תמיד ילדי כל הכיתה)
טובה הייתה לנה ואמרה: "כל הכבוד"
אתה שותה הרבה ותבריא מהר מאוד.
ביצה מטוגנת סלט ואוכל כמו מלון
אין שעורי בית, אין מטלות, רק כואב הגרון
שלא יגמר אף פעם
מלמלתי תפילה לבורא עולם
אך הוא בשלו חשב הפוך
והכספית במד חום יום אחד נשארה נמוך
לנה אמרה: אמרתי לך תבריא מהר?
מחר בבוקר אתה משתחרר
טיכסתי עצה איך משנים את מצב המחלה?
אני תלוי על חודה של מעלה
לוקח את המדחום מנער לצד האחר
אולי הכספית תעלה אני מהרהר
לנה מתקרבת: נו מה שלומך הבוקר?
מגיש לה את המדחום ומשחרר שיעול
לא בקלות אוותר על "הכל כלול"
סופקת כפיה ואומרת: "טוב נמדוד יותר מאוחר בנחת"
לא דאגתי, היה לי בכיס נוסחה מנצחת
אני עם חיוך מרוח על הפנים של ניצחון
מקבל את לנה בשביעות רצון
מסתבר שללנה יש חכמת חיים וניסיון
התיישבה לידי ואמרה הכנס מתחת ללשון
לנה על ידי, והמדחום תקוע לי ואני מרגיש חנוק
הרגשתי: "עלו עלי" ידעתי נגמר הפינוק
עכשיו אני בוגר אין מצב שהפעם אוותר
מחזיק את המדחום ומנער לצד האחר
אך מה זה אני דפוק באופן טוטלי
המדחום הזה דיגיטלי .....
